טורונטו ראפטורס / תומר שנאן

מאזן בעונה הרגילה: 23-59, שמונה ניצחונות יותר מהעונה שעברה, שנתנו לנו את המקום הראשון במזרח.

סיפור העונה: מאיפה נתחיל? שינוי בשיטת המשחק, ספסל עמוק שתרם לא מעט העונה, עונת שיא של דרוזן, ושיפור מדהים בהתקפה. כל אלו בונים את טורונטו מודל 2017-18. פתיחת עונה לא רעה בכלל והמשך עונה טוב עוד יותר, לצד ירידה קלה ביכולת לקראת סיום העונה.

הספסל של טורונטו היווה את סמל השינוי לדעתי בקבוצה. שחקנים דוגמת רייט, ואן פליט, מיילס, סיאקאם ואפילו או.ג'י הרוקי המפתיע הביאו את טורונטו למקום הראשון בזכות ולא בחסד. ונראה שרוחות של שינוי נושבות במועדון. היכולת של קייסי לשנות את שיטת המשחק של הראפטורס מבידודים אל משחק קבוצתי הכולל הרבה יותר מסירות עזר לקבוצה להיראות יותר טוב. ואיבקה תרם את חלקו בהגנה לצד פולטל שמתגלה כשחקן הגנה יותר מלגיטימי. הקבוצה סבלה במהלך העונה ממס' לא קטן של פציעות כאלה ואחרות, אך התמודדה עם כל פציעה ופציעה על הצד הטוב ביותר.

דרוזן סיפק את אחת העונות היותר טובות בקריירה שלו, ונראה שהוא סוף סוף מוכן לעשות את קפיצת המדרגה בפלייאוף. לאורי אמנם לא נתן עונת שיא אך השנה יש ציפיות אחרות ממנו שכן הצוות המסייע של טורונטו הוא מהטובים ביותר שיש בליגה. איבקה ייתן את הטון בהגנה ואת הריווח בהתקפה, ו-ולנצ'ונאס יתן כוח אש בהתקפה בדק' בהן המשחק יעמוד ויהיה איטי יותר.

היסטוריה: דובי ודאי יעדיף להתמקד ב-4:0 בין הקבוצות ב-2015. אלא שמאז טורונטו התפתחה, ופירס פרש. העונה המאזן בין הקבוצות הוא תיקו 2-2, ובכל הזמנים טורונטו מובילים על הוויזארדס בתוצאה 48-37. כשהראפטורס מנצחים ב-11 מתוך 14 המפגשים האחרונים ביניהם בעונה הסדירה.

אז למה ננצח? אם עד כאן לא שכנעתי אתכם ביכולת של טורונטו לבעוט לוושינגטון במקום בו השמש לא זורחת ולהעיף אותם חזרה לקונטיקט, אולי הפסקה הבאה תשכנע.

טורונטו היא אחת הקבוצות המאוזנות בליגה, שלמרות הירידה היחסית ביכולת לפני הפלייאוף עדיין אמורה להציג יכולת שתספיק לה לעבור את המכשפים, שסיימו במקום השמיני בלבד להזכירכם. עם כל הכבוד לוול ולביל, אין לוושינגטון את הכלים להתמודד עם העומק המטורף שלנו. כשגם בגזרת המאמנים יש נוקאאוט מוחץ לטובתנו. פורטר אולי יכול להוות איום במידה מסוימת, אך מיילס ופאוול יוכלו להתמודד איתו בצורה טובה. והשלד שלנו הרבה יותר בוגר ומוכן מזה של 2015, פיזית ומנטלית. בשנתיים האחרונות לא הפסדנו לאף קבוצה שלברון ג'יימס לא משחק בה, והשנה קיבלנו בוסט בדמות יתרון הביתיות.

דרוזן יהיה שחקן המפתח בפלייאוף בכלל ובסדרה בכלל, והשנה זו תהיה השנה שלו. נצליח לנטרל את וול בעזרת הבאת עזרה עליו כשהוא יחדור, וזריקות משלוש הן, איך נומר בעדינות, לא ממש תחום בו הוא מצטיין. את ביל נשאיר לדרוזן, שיהרוג אותו הגנתית והתקפית. וושינגטון לא תצליח להתמודד עם המשמעת הקבוצתית והלכידות שלנו, שאני בספק אם הם מכירים את המושג האחרון. וגם במקרה שוושינגטון ינסו "להפתיע" ויעלו עם הרכב גבוה/נמוך מהרגיל, יש לנו את הכלים לעצור אותם.

אני דיברתי מספיק. עכשיו הגיע הזמן לגנוב את המטאטא של המכשפים מהבירה, ולטאטא אותם בעזרתו מהזירה. כי אחרי הכל, We Are The East!

וושינגטון וויזארדס / דובי עופר

מאזן בעונה הרגילה: 39:43, שישה ניצחונות וארבעה מקומות פחות מהעונה שעברה, ושאלה אחת יותר:

סיפור העונה: עם וזלין או בלי וזלין? כלומר ג'ון וול.

הפרנצ'ייז נותח בברך בסוף ינואר, משאיר קבוצה במאזן 22:26. התגובה? רצף מרשים של שבעה ניצחונות בתשעה משחקים עד האולסטאר, ועוד שלושה מארבעה אחריו. סה"כ ריצה פנטסטית של 10:13 ששמה את הוויזארדס במקום השלישי במזרח, עם הרבה סימני שאלה בנוגע לנחיצותו של הרכז הפצוע, ולא פחות סימני קריאה בנוגע לשאר החלקים בקבוצה. למשל, תומאס סאטורנסקי.

הצ'כי החביב אך האלמוני ראה הזדמנות ולקח אותה בשתי ידיים. טים פרייזר הוא הרכז השני של הוויזארדס? לא אם תשאלו את תומאס הקטר.. ממוצעים צנועים בתחילת העונה הפכו ללמעלה מעשר נקודות ושישה אסיסטים למשחקים כשוול לא משחק, לצד ניהול התקפה אחראי, הגנה מצוינת ואמינה (כן האח ג'ון, אנחנו מדברים אליך. הגנה עושים תמיד, לא רק כדי להוכיח נקודה) והתנהלות רגועה גם ברגעי ההכרעה של משחקים. סאטורנסקי מבין היטב ש"רכז" לא מרכז אליו את תשומת הלב והחזקת הכדור, אלא רכז הוא מנהל המשחק שתפקידו להפיק יותר מכל אחד ומהקבוצה. אי אפשר שלא לעשות את ההשוואות לוול, שלמרות ממוצעי אסיסטים שנושקים באופן קבוע לדו ספרתי, מעדיף את הכדור ביד. כמה שיותר.

יותר כדור בידיים של וול אומר פחות כדור בידיים של שאר החברים לקבוצה. וכשהחברים לקבוצה הם אחד ממספרי שתיים הטובים בליגה,ברדלי ביל, מספר שלוש בעונת פריחה, אוטו החוזה המוגזם פורטר, ובנוסף אליהם קלי אוברה החביב ומרקיף מוריס, בואו נגיד שיש כאן חומר לקבוצה. יודעים מה, אפילו לגרוטאת הגורטאט, למהינמי ולמייק סקוט יש מה לתת. העניין הוא שכדי לעמוד באתגר שניצב בפנינו בסיבוב הראשון, צריך לעשות שימוש בכולם. הפוטנציאל של הקו האחורי וול את ביל, שעל הנייר הוא אחד הטובים בליגה, לא יתממש אם שני השוורים ימשכו כל אחד לפינה שלו. אבל לזה עוד נגיע.

בואו נגיד עוד כמה מילים על העונה לפני שנעבור לפגוש את המתמודדת השנייה על הפרקט. האמת, שתי מילים יספיקו.

רולר קוסטר.

תציצו בגרף המשחקים של וושינגטון בעונה הסדירה, תראו גל כמעט קבוע. הוא עולה, הוא יורד, הוא עולה, הוא יורד… הוא מקום שלישי… מקום שישי, מקום רביעי… ובסוף שמיני. שורה תחתונה, כרגע הוויזארדס למטה. אם נמשיך את הגל בהתאם למה שראינו במהלך העונה, השלב הבא יהיה עלייה. יקרה או לא? תלוי. במה? בואו נדבר על ההמשך.

היסטוריה: צודק ידידי הצעיר והמוכשר. 2015 תופיע בנאומי פתיחת הסדרה של סקוטי ברוקס, מאמן שכבר ראה דבר ושניים בפלייאוף. כי הסוויפ מאז, כששתי הקבוצות עם סגלים דומים להיום, יהיה הקו המנחה שלנו. עשינו את זה אז, נעשה את זה גם היום.

למה הוויזארדס ייקחו את הסדרה: קודם כל, אנחנו קבוצה יותר טובה. כן, מקום שמונה וזה קצת נשמע כמו העכבר ששאג, אבל זאת האמת לאמיתה. וול וביל, כבר כתבתי, הם שניים לשום קו אחורי בליגה, מבחינת הפוטנציאל. חודשיים היעדרות של וול דחפו את הגארד שלצידו קדימה, למרכז הבמה, המקום שאותו תמיד לעצמו. ויודעים מה, ברדלי ביל עמד באתגר. אנחנו מדברים על הובלת כור, הגנה, וכמובן יכולת ייצור נקודות שתמיד הייתה שם.

ומה נגיד על סטארונסקי? ואוטו פורטר שהפך בשקט בשקט לרובין של באטמן ביל? בקיצור, בהיעדרו של הכוכב  התגבשו הוויזארדס ליחידה מלוכדת, עמוסת כישרון ועמוקת ספסל. קלי אוברה, מייק סקוט, סטארונסקי, ג'ודי מיקס ומהינמי הם אולי לא הספסל הנוצץ ביותר בליגה (כן, נרשמתי לתחרות האנדרסטייטמנט של אפריל) אבל עשרים דקות יציבות של מנוחה הם יכולים גם יכולים לספק. וזה רק הפלוסים בצד שלנו. היתרון הגדול שלנו נמצא בצד השני. יתרונות ליתר דיוק. שלושה.

תהפכו את זה איך שתרצו. תגידו לאורי בוגר, ודרוזן פורץ, ופולישוק מפתיע וסיאקאם ואנונובי ויש להם אפילו קונגולזי שפעם היה איבלוקה. אבל יש להם שלושה חסרונות שיתנפצו חזק לפרצוף הקנדי המאוס – אין להם אופי, ואין להם ביצים.

כי העונה הסדירה המצוינת של הראפטורס לא הצמיחה קבוצה עם זהות, אלא אוסף מקרי שהתגבש בצורה לא מוסברת לקבוצה. וכשאין באמת סיבה להתגבש סביבה, העסק מתפרק תחת לחץ. ואם יש קבוצה שיכולה להפעיל את הלחץ הזה זאת הוויזארדס. ואז יסתבר שלקנדים חסרות גם ביצים. אמרתם אטלנטה? אני כן.

כמובן שיש לנו גם בעיות. אוטו פורטר בספק לתחילת הסדרה בגלל הרגל המסובבת ומייק ג'יימס סובל מסימפטומים של זעזוע מוח ויתכן שיצטרף באיחור. ועדיין, כל מה שאנחנו צריכים זה משחק חוץ גנוב אחד מהשניים הראשונים והביצים הקנדיות הקטנטנות יתחילו לשקשק במקומן. וכשזה יקרה, המכשפים יהיו שם כדי לנשוך.